פס"ד בתביעה לתשלום יתרת חוב בגין הלוואת בנק שהועמדה לפרעון מיידי

1.         מדובר בתביעה לתשלום יתרת חוב בגין הלוואה שנתן התובע לנתבעים ושאותה העמיד לפרעון מיידי לאחר שהנתבעים לא עמדו בהחזרי ההלוואה כפי שהתחייבו לעשות בהסכם ההלוואה.

2.         הנתבעים אינם מכחישים את קבלת ההלוואה וגם אינם מכחישים את טענת הבנק לפיה לא עמדו בהחזרי ההלוואה כנדרש אולם לטענתם, החודשים שבהם לא החזירו את ההלוואה על פי ההתחייבויות שנטלו על עצמם, היו חודשים ספורים בלבד ובמהלך אותם חודשים אושפז בנם התינוק לאחר שנפל מגובה של 3 מטרים והיה מאושפז במצב קשה וכאילו לא די בכך, נפגע אביה של הנתבעת בתאונת עבודה שכתוצאה ממנה נפטר לאחר אשפוז קצר.

            לטענת הנתבעים בתקופה קשה זו נטשו שניהם את עבודתם וכל עיסוקיהם האחרים ובין היתר הוזנח על ידם הטיפול בחשבונות הבנקים בכלל ובחשבון הבנק נשוא התובענה בפרט.

3.         לטענת הנתבעים בנם נפל בחודש אפריל ובחודש אוגוסט הגיע הנתבע לסניף הבנק התובע כשבידו סכום במזומן של 20,000 ש"ח לצורך הפקדתו בחשבון לכיסוי הפיגורים בתשלומי ההלוואה בארבעת החודשים האחרונים וכן לצורך כיסוי יתרת החובה בחשבון.

            לטענת הנתבעים הסכום שביקשו להפקיד בחשבון עלה על סכום החוב שהיה בחשבון באותה עת ואולם הבנק סרב לקבל את הסכום האמור מאחר שלטענתו החשבון אינו פעיל שכן התיק הועבר לטיפול משפטי.

            הנתבע טען כי בסניף שוחח עם דני, סגן מנהל הסניף, ועם מזל, אך אלה הפנו אותו למחלקה המשפטית למר פרץ.

4.         הנתבעים טענו כי עוד באותו היום פנה הנתבע למר פרץ ונענה על ידו כי התיק נמצא בשלבים סופיים לפני העברה לעו"ד ויש איפוא עלויות נוספות. מר פרץ גם אמר, לטענת הנתבע, כי יבדוק אם ניתן לעצור את התהליך ולאפשר לנתבעים לשלם את תשלומי הפיגורים אך בסופו של דבר לא חזר אל הנתבעים ובספטמבר כבר נמסר להם כתב התביעה.

5.         הנתבעים טענו כי הם מוכנים לשלם את חובם ולהמשיך לשלם את תשלומי ההלוואה כסדרם ואף הפקידו בקופת בית המשפט את הסכום שהיה בפיגור בעת הגשת התביעה. עוד טענו הנתבעים כי הם המשיכו לשלם, גם לאחר הגשת התביעה, את התשלומים שפורטו בלוח הסילוקים שקיבלו בעת קבלת ההלוואה.

            לפיכך, טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה.

6.         שני הצדדים, בסיכומיהם, ניסו להציג בפני את מצב החשבון העדכני ליום מתן פסק הדין.

            התובע על מנת להוכיח את טענתו, לפיה גם לאחר התשלומים שעשו הנתבעים לא נפרע החוב במלואו, והנתבעים על מנת להוכיח את טענתם לפיה התשלומים שביצועו כיסו את חובם ואף יותר ממנו ולא נותרה עוד יתרת חוב לתובע.

            אני סבורה כי הכרעה בתובענה כפי שהיא מונחת בפני אינה דורשת כלל את ברור הטענות האלה, היינו, ברור מצב החשבון נכון ליום פסק הדין והשאלות שיש להכריע בהן נוגעות למצב החוב כפי שהיה בעת הגשת התביעה.

7.         השאלה הראשונה הדורשת הכרעה היא אם היה הבנק רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי ואם בדין עשה כן.

            התשובה לשאלה זו חיובית.

8.         על פי הסכם ההלוואה, שעליו חתמו הנתבעים, רשאי הבנק להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי אם לא שילם הלווה במועד הקבוע במלואו כל תשלום שהתחייב בו על פי ההסכם ( סעיף 13 א' 2 להסכם ההלוואה).

            אין חולק כי הנתבעים לא שילמו כסדרם את תשלומי ההלוואה, ולמעשה לא דאגו לכך שבחשבונם תהיה יתרת זכות שתאפשר את פרעון ההלוואה מחשבון העו"ש.

9.         הוכח בפני כי הנתבעים לא דאגו להפקדת סכום החזר ההלוואה לחשבון העו"ש מידי חודש בחודשו וכבר ממועד קבלת ההלוואה היו עיכובים בהפקדות.

            מאחר שחשבונם של הנתבעים בבנק לא היה פעיל בעת שניתנה להם ההלוואה, שכן הנתבעים העבירו את פעילותם הבנקאית לבנק אחר, ממילא היה עליהם להפקיד באופן יזום, לחשבון העו"ש שממנו נפרעה ההלוואה, את התשלומים לפרעון ההלוואה.

            הנתבעים לא עשו כן בחודש ינואר, שהוא המועד הראשון לתשלום על פי ההלוואה, וגם לא בחודש פברואר וההפקדה הראשונה לחשבונם נעשתה רק בחודש מרץ, בסכום שנועד לכסות את יתרת החובה שנוצרה בחשבון כתוצאה מפרעון תשלומי ההלוואה בינואר בפברואר ובמרץ.